לייעוץ ראשוני מיידי התקשר עכשיו
072-3201269
או מלא את הפרטים:

אבי לוטן - עורך דין לתביעות רשלנות רפואית. המשרד הוקם ב-1986 ומאז צבר ידע רב ומוניטין בתחום הנזיקין בכלל והרשלנות הרפואית בפרט. מאז הקמתו, הגיע המשרד להישגים עצומים תוך השפעה ישירה על ראשי הנזק המוכרים בפסיקה, קביעת תקדימים משפטיים חשובים ומעל לכל, השגת פיצויים גבוהים ומיטביים עבור הלקוחות.

מעקב לקוי אשר מוביל לאבחון שגוי

מאת: עו"ד אבי לוטן

קיימים מקרים בהם רשלנותו של הגורם המטפל באה לידי ביטוי במעקב רפואי לקוי אשר מוביל בסופו של דבר לאבחון שגוי של החולי והטיפול הנדרש.
כך למשל בפסק הדין שניתן בע"א 10302/05 יפה לוי נ' ד"ר קתרין ברו ואח' נדון עניינה של חולה אשר זמן מה סבלה מכאבי ראש. בעקבות העובדה שהרופאים המטפלים לא ביצעו רישום מדויק ומפורט של תלונותיה אובחנה התובעת באופן שגוי.

בביקור הראשון של התובעת בקופת חולים (בתאריך 15.12.1998), אובחן כי היא סובלת מדלקת חריפה בדרכי הנשימה העליונות (Upper Respiratory Infections Acute). למחרת, בביקור נוסף של המערערת, אבחנה הרופאה דלקת גרון חריפה (Tonsillitis Acute). אבחנה זו חזרה על עצמה בביקור נוסף ביום 21.12.1998.

יומיים נוספים חלפו והמערערת הגיעה לקופת החולים ונבדקה על-ידי רופא אחר. הרופא אבחן כי המערערת סובלת מסינוסיטיס חריף (Sinusitis Acute) ומכאבי ראש חזקים (Severe Headaches). כעבור יומיים הובהלה המערערת לבית החולים לאחר שהתעלפה, ושם אובחן הדמם.

ביהמ"ש המחוזי בחר לאמץ את גרסתה של המערערת, שלפיה בכל הביקורים היא התלוננה גם, ובעיקר, על כאבי-ראש, כאשר דרגת החומרה של הכאב הלכה והתעצמה. ביהמ"ש ציין כי גרסתה של המערערת בעניין זה הייתה ברורה ועקיבה, וכי גרסה זו מוצאת לה חיזוק משמעותי בגיליון הקבלה לחדר המיון של בית החולים ביקור החולים (מיום 25.12.1998).

עוד התייחס ביהמ"ש לפגמים שנפלו ברישומיהם של הרופאים. דווקא בשאלות השנויות במחלוקת: לאמור: תוכן תלונותיה של התובעת, מועד תחילתם של כאבי הראש שהתלוננה עליהם ומיקומו המדויק של הכאב - בוצעו על יד הרופאים רישומים עמומים וחלקיים.

ביהמ"ש התייחס בהקשר זה בעיקר לתיעוד הרפואי של הביקורים השלישי והרביעי. ביהמ"ש הטעים כי כשלי התיעוד שתוארו נוגעים לפרטים מהותיים, אשר אליבא דכל הרופאים, יש לבררם ולתעדם באופן מלא ומדויק.
לאור מכלול הנתונים התבונן ביהמ"ש המחוזי בחשדנות גם ברשומות לגבי הביקורים הראשון והשני, ולא הוציא מכלל אפשרות שהמערערת התלוננה על כאבי ראש (קלים יחסית) אך תלונתה זו לא נרשמה.

לאור כל אלה, קיבל כאמור ביהמ"ש המחוזי את טענתה של המערערת כי היא התלוננה על כאבי ראש בכל ארבעת הביקורים בקופת החולים. לפי ממצאיו של ביהמ"ש, המערערת החלה לסבול מכאבי ראש ומנזלת עוד קודם לביקור הראשון, וכשהכאבים גברו - אך עדיין היו נסבלים - הגיעה לביקור הראשון והתלוננה על כאבים קלים ההולכים ומתגברים. בביקור השני התלוננה על כאבי ראש חזקים יותר, ובשלישי - על כאבי ראש קשים. בביקור הרביעי כבר דובר בכאבי ראש עצומים שאפפו את כל ראשה.

ביהמ"ש העליון קבע כי אין לקבוע באופן החלטי כי התלונות הושמעו גם בביקורים הראשון והשני. עם זאת, קיבל ביהמ"ש העליון את הקביעה העובדתית של ביהמ"ש המחוזי ביחס לטיפולים השלישי והרביעי.


בביהמ"ש המחוזי נקבע שישנם שני פרטי התרשלות מרכזיים הקשורים ביניהם: ראשית, היעדר רישום מסודר ומלא שהיה מאפשר מעקב שוטף וקבלת החלטות שקולות ונאותות. שנית, חוסר התייחסות נאותה לנתונים מסוימים שצריכים היו לעורר "נורה אדומה" וחייבו בירור נוירולוגי בבית חולים.

ביהמ"ש קבע כי האבחנות וההחלטות שהתקבלו על-ידי רופאי קופת החולים נעשו על-יסוד תשתית עובדתית מקוטעת וחלקית, ללא אנמנזה הולמת ובירור מעמיק של התלונות בדבר כאבי ראש. בביקור הרביעי הרופא טיפל בתובעת מבלי שהיה בפניו רישום מלא של תלונות המערערת בעבר, והוא עצמו נמנע מלברר עם המערערת פרטים לגבי מועד תחילתם ואופן התפתחותם של הכאבים.


ביהמ"ש בא לכלל מסקנה כי לא נשקלו כנדרש הנתונים לגבי המערערת - כאבי ראש הולכים ומתגברים במשך כעשרה ימים; כאב ראש "עצום" במיקום חריג שאינו הולם מחלה של סינוסיטיס (הצד השמאלי-אחורי של הראש); היעדר חום (למעט בביקור הראשון). ביהמ"ש נסמך על עמדת המומחים הרפואיים בדבר חשיבותה של האנמנזה המדויקת והמלאה במקרים של כאבי ראש, לרבות קיום חקירה יזומה מצד הרופא. ביהמ"ש קיבל גם, לאור הממצאים שנקבעו על-ידו, את עמדת המומחים מטעם המערערת, כי בנסיבות המקרה צריך היה להפנות את המערערת לבירור נוירולוגי דחוף בבית החולים (ביהמ"ש הדגיש כי ההתרשלות אינה בכך שרופאי קופת החולים לא אבחנו בעצמם את המפרצת). עוד צוין כי אף רופאי קופת החולים שטיפלו במערערת אישרו כי במקרים של התמשכות הכאב או שהכאב הוא בעוצמה רבה, יש לנהוג אחרת משנהגו.

ביהמ"ש העליון קבע כי מסקנותיו אלה של ביהמ"ש המחוזי עומדות בעינן חרף הקביעה כי כאב הראש כפי שזוהה על-ידי לא היה ממוקד רק בחלק האחורי של הראש. הסיבה לכך היא שמן הממצאים ומחוות-הדעת שביהמ"ש המחוזי אחז בהן, ניתן להסיק כי במקרה זה המשיבים התרשלו בכך שלא ביררו כדבעי אם אבחנותיהם אכן נכונות. בהקשר זה יש להביא בחשבון כי המערערת התלוננה על כאב ראש עצום, שאפף את כל ראשה, ושלפי דבריה, היה ממש בלתי-נסבל. היא התלוננה על כך לפחות בשני ביקורים - אך הרופא שטיפל בה בשנית לא היה מודע ככל הנראה לתלונה בביקור הקודם (כיוון שהדבר לא נרשם). נקבע גם שלא נעשה בירור מתי החלו הכאבים וכיצד התפתחו. בהינתן חומרתם הרבה של כאבי הראש, ויתר השיקולים שמנה ביהמ"ש המחוזי בפסק-דינו, קבע ביהמ"ש העליון את המסקנה כי רופאי המשפחה צריכים היו לנקוט בצעדים כדי לוודא אם אבחנתם נכונה מבוססת ושאין להתערב בפסיקתו של המחוזי.

המשיבים טענו כי לפי נתונים סטטיסטיים, אחוז ניכר מן הסובלים מדימום ממפרצת מוחית אינם מאובחנים בביקור הראשון אצל רופא, וכי מתוך אלה המגיעים לבית החולים עם דימום בעודם בחיים, רבים נפטרים תוך חודש או נותרים עם נזקים נוירולוגיים. ביהמ"ש המחוזי דחה טענות אלה וקבע כי הוכח קשר סיבתי בין נזקה של המערערת לבין התרשלותם של המשיבים. ביהמ"ש העליון קיבל את מסקנת ביהמ"ש המחוזי לעניין הקשר הסיבתי בין ההתרשלות לנזק שנגרם.

במקרה הפרטני של המערערת, נמצא כי בהגיעה לבית החולים (בתאריך 25.12.1998) נתגלתה בקרקעית העין שלה "בצקת פטמות". משמעות הדבר היא כי סביר להניח שדימום קודם ארע מספר ימים קודם לכן (כלומר, הדימום ביום 25.12.1998 היה דימום חוזר). ממצא זה, כך הוטעם, מתיישב לא רק עם הספרות הרפואית אלא גם עם כאבי הראש העזים שמהם סבלה המערערת. למעשה, ממכלול הנתונים הסיק ביהמ"ש המחוזי כי לא נותרה אלא האפשרות, כי מקורם של כאבי הראש היה בדימום מוקדם או במספר דימומים מוקדמים מהמפרצת המוחית.

ככל שמדובר ביכולת למנוע את הנזק לאחר אבחון המחלה, מצא ביהמ"ש המחוזי, כי במקרה זה לא הסטטיסטיקה מדברת, אלא העובדות בעניינה של המערערת וחוות-הדעת הספציפיות לגביה. ביהמ"ש אימץ את חוות-דעתו המומחה מטעם המערערת אשר הצביעה על הדרכים למנוע לחלוטין את הנזק כאשר האבחון הוא מוקדם.

ביהמ"ש העליון קבע בפסק דינו כאמור וחייב את המשיבים לשלם למערערת את הסכום אשר נקבע על ידי ביהמ"ש המחוזי, דהיינו, 2,650,222 ₪.