משמעות הדרישה להסכמה מדעת של המטופל

מאת: עו"ד אבי לוטן
במהלך השנים התגבשה בפסיקה בישראל הדרישה לקבלת הסכמתו של המטופל לביצוע הטיפול הנדרש בעניינו.

בין היתר, כפי שיודגם במאמר זה, יצרה הפסיקה רף של רמת הפירוט הנדרש מהמטפל בנוגע לסיכויים ולסיכונים הכרוכים בפרוצדורה הרפואית.

בת.א. (חיפה) 926/92 שוורץ לודמילה נ' מדינת ישראל נדונה סיטואציה בה לא ניתן למטופלת הסבר מלא אודות ניתוח אותו היה עליה לעבור. בית המשפט קבע כי מחדל זה של הצוות הרפואי המטפל עולה כדי התרשלות.

בתאריך 2.6.85 הגיעה התובעת לאבחון נוירולוגי ראשוני מחמת חולשה בזרוע ימין שהתפתחה משך מספר חודשים, וכעבור שלושה ימים אושפזה במחלקה הנוירולוגית בבית החולים ובמיאלוגרפיה היתה התרחבות של חוט השידרה. בצילום C.T אובחנה סירינגומיאליה (ציסטה שדרתית). לאחר מכן הופנתה התובעת לביצוע M.R.I, דבר שלא יצא לפועל.

ביום 19.9.85 עברה התובעת ניתוח שבמהלכו הותקן שאנט (דלף) לצורך ניקוז הציסטה השדרתית. כעבור שבוע ממועד שחרורה, אושפזה שוב התובעת מחמת זיהום בפצע הניתוחי, טופלה באנטיביוטיקה והשתחררה ביום 10.10.85.

הניתוח אשר בוצע לתובעת היה מסוג למינקטומיה, שבו נפתחו חמש קשתות אחוריות (4C - 1D, כלומר מן החוליה הצווארית מס' 4 עד החוליה הגבית מס' 1) בעמוד השידרה של התובעת. בוצעה בניתוח פתיחה של חוט השידרה (תחת מיקרוסקופ) והוחדר קטטר, לצורך ניקוז הציסטה, כשמהלך הניתוח היה תקין, ולאחריו גם נצפה שיפור במצב התובעת.

פתיחת חוט השידרה והחדרת הקטטר נעשתה כדי לאפשר הוצאת הנוזלים מן הציסטה אשר יצרה את הלחץ בחוט השידרה של התובעת.

ההליך של חיתוך פתיחת חוט השידרה נקרא מילוטומי. התובעת חתמה על הסכמתה לביצוע הניתוח בתאריך 18.9.85, כשבחלק המיועד לסוג הניתוח כתוב בלועזית: למינקטומי + מילוטומי. עוד נאמר שם שטיבו ותוצאותיו של הניתוח הוסברו לתובעת על-ידי רופא.

בית המשפט קובע כי על-מנת שההסכמה שנתן חולה לבדיקה תהא בגדר הסכמה תקפה ומחייבת, יש לוודא שהוסברו לחולה הסיכונים הכרוכים בביצוע הבדיקה. ביהמ"ש קבע שהמידע באשר להחמרה האפשרית שעלולה לבוא, למרות שיפור התחלתי לאחר הניתוח, הינו מידע חשוב וחיוני, שחייב היה להיות בידיעת התובעת בטרם תיתן את הסכמתה, והיה בכוחו של מידע זה להשפיע על שיקוליה של התובעת באשר לביצוע הניתוח, ואולם מידע זה לא היה בידיעתה של התובעת, ואף לא הוסבר לה.

כלומר, התובעת אמורה הייתה לקבל הסבר מפורט, טרם מתן הסכמתה לניתוח, באשר לאבחנות האפשריות: סירינגומיאליה באפשרות ראשונה, גידול באפשרות שנייה, וכן הסבר על אפשרויות הטיפול, הסיכונים הכרוכים בניתוח, והפרוגנוזה.

בית המשפט קבע כי מהראיות שהובאו בפניו עולה שהתובעת לא קיבלה הסבר כנדרש. בית המשפט דחה את טענת הנתבעים לפיה מאחר והתובעת הייתה באותו מועד אחות, ניתן היה לסמוך על כך שייתכן ותוכל להבין אולי את הדברים בדרך אחרת.

במקרה זה סבר בית המשפט הייתה חריגה מנורמת הזהירות הנדרשת מן הנתבעת באשר לקבלת הסכמתה של התובעת לביצוע הניתוח שבוצע בה, דהיינו, ההסכמה שנתנה התובעת לביצועו של הניתוח לא הייתה בגדר הסכמה מדעת, וביצועו של ניתוח ללא הסכמה מדעת נכנס לגדר עוולת הרשלנות.

בנסיבות העניין שבפנינו, קבע ביהמ"ש כי לא הובא לידיעתה של התובעת הספק באבחנה בין ציסטה שידרתית לבין גידול, ולא הוצעה לה אפשרות של ניתוח בהיקף מצומצם דבר שיכול היה להשפיע על הסכמתה לביצוע הניתוח .

התוצאה מכל האמור לעיל היא שביהמ"ש חייב את הנתבעת לשלם לתובעת את הסכום של 582,458 ₪.